חסד ודין בעולם שבור
„הצדיקים שאינם גמורים... מרגישים הם בצערם של כל מיני הבלבולים בדעות ובמידות, שבאים להם בעטים של רשעי העולם, הם בשביל כך מלאים קצף ושנאה על הרשעים, ואוחזים במדת הדין”מתוך שמונה קבצים ג, קי
הרב קוק מתאר כאן את המקום שבו רבים מאיתנו נמצאים. אנחנו רואים רשע, בלבול מוסרי, זילות בערכים, אלימות, חומרנות ושקר, וזה פוגע בנו באמת, מערער את מה שחשוב לנו. לכן התגובה הטבעית שלנו היא כעס, לעיתים שנאה, ואחיזה במדת הדין. הרב לא מבטל את המקום הזה, הכאב הזה נובע מקרבה עמוקה לטוב ומהזדהות עם ערכים. ולצד זה, מי שנשאר רק במקום של זעם ודין, נשאר בעולם שבו הרע מגדיר את סדר היום שלו, ומפספס את המדרגה של “הצדיקים העליונים” או ״הצדיקים הטהורים״ שאינם עסוקים בעיקר בלהילחם ברע אלא בלהגדיל טוב, להוסיף אור, להעמיק אמונה, ולהרחיב חכמה, גם כשהעולם סביבם רחוק מכך. העמדה המוסרית העמוקה ביותר אינה נמדדת בכמה אנחנו שונאים את החושך, אלא בכמה אנחנו מסוגלים להוסיף אור מבלי להישאב לחושך עצמו.
*
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.