הטוב והמטיב
„לא תשיג יד הגלות וההריסה היותר נוראה לבטל צורתנו העצמית”מתוך עין איה, ברכות מח
אתמול נכתבה שורה נוספת בהיסטוריה הישראלית יהודית של העת החדשה. החטוף האחרון הושב לגבולנו, חיילינו האמיצים לא חדלו לחפש, לבקש, להילחם ולדאוג, וכולם שבו הביתה, החיים לחיק משפחותיהם והמתים לקבורה בכבוד. ברכת "הטוב והמטיב" תוקנה ביום שבו הרוגי ביתר הובאו לקבורה, והרב קוק מסביר שאין זו נחמה רגעית אלא עדות עמוקה למהות האומה. העובדה שההרוגים לא הסריחו איננה נס טכני, אלא סימן לכך שגם כאשר ישראל נחשבים כחללים, גם תחת חורבן, גלות והשפלה קיצונית, צורתם העצמית אינה מתבטלת. הזהות, צלם האנוש והייעוד נשמרים, ומתוכם צומחת שליחות של חיים והטבה. היום הוא גם יום השואה הבינלאומי, והדברים מתחברים באופן פלאי על עם שקם מעפר ואפר, שומר על אנושיותו, על כוחו ועוצמתו וממשיך להיות אור אמת בעולם!
*
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.