פרשת ויחי

הפיסקה הזו היא מסוג הפיסקאות הבלתי נתפסות של הרב קוק, נסו להחזיק ראש... בתחילת הדברים הוא קובע כלל יסוד: "כל קללה מתהפכת היא לברכה באחרית, וכל רע נהפך הוא לטוב, כי כל העשוי, הכל הוא עצות מרחוק ממקור הטוב". כלומר, כאנשים מאמינים, גם מה שנראה כחורבן מוחלט הוא חלק ממשהו גדול ועמוק יותר. ומתוך זה הוא ניגש אל ההתבוללות של אפרים - זו תוצאה של ירידת רוח, של טמטום הלב ושל דלדול המעשים. חטא חמור וקללה היסטורית. שואה שקטה. אבל כאן מתרחש המהלך המטלטל: שום דבר לא קורה סתם! בעצם ההתבוללות הפסולה, נטמע כוח החיים הפנימי של ישראל, בין העמים. הד.נ.א היהודי מתערבב והעולם מתעדן. לא כל מה שקורה הוא טוב, אבל הכול נושא משמעות בתוך יד ה׳ המוליכה את העולם אל תיקונו.

*

לרוצים להרחיב - אשלח את הפיסקה המלאה בקבוצת הדיונים