„אדם נשחת ראוי לשנאתו רק מצד חסרונו, אבל מצד צלם א-לוהים שלו ראוי להוק…”

יש להבדיל בין מידותיו של האדם, לעצם האדם. מדוע? כיון שיכולת התיקון יכולה להגיע רק כשיש במה לאחוז. כאשר אנחנו מנתקים לחלוטין, מסתכלים על האדם כולו כרע- אין אפשרות לתיקון. יש יאוש. כאשר אנחנו מחלקים בין האדם, שהוא צלם א-לוהים והוא טוב, לבין מעשיו הרעים - נפתח פתח של תקוה ושינוי. כך בעצמנו, בסביבתנו, בעולם החינוך, וכך במציאות כולה.

*