„נ משה רבנו זיע”

"כל מה שהאדם מתעלה יותר בצורתו הרוחנית, מרגיש הוא יותר את הערך הגדול של הרבים, הציבור מתחיל להיות חי בתוכיותו, בלבבו ועומק רצונו הוא מרגיש את הצרכים הרבים של הציבור, את גודל הערך של החיים, המפעמים בכללות הציבור, והוא עומד כולו לעיני רוחו כדמות חטיבה אחת, הוא מרגיש את המציאות הממשית של הציבור, ומתמלא אליו אהבה וכבוד אין קץ. ואז הרי הוא מתעלה להיות מנהיג ציבורי אידיאלי, מחשבותיו מתקדשות בקדושת הרבים, ומוסרו מתעלה להיות צדיק לרבים". (אורות הקודש ח"ג עמ' קנ"ה)

***

ככל שמנהיג מתגדל מבחינה רוחנית הוא "חי" את הציבור, והופך להיות ל"איש ציבור". הציבור הופך להיות חלק מיומו, הפרט והכלל מתערבים אצלו וטובת הציבור הופכת להיות חשובה לו כטובתו העצמית.

כך היה משה רבנו ע"ה שמסר את חייו הפרטיים לטובת הציבור, כך היה הרב קוק זצ"ל שהציבור כולו היה לו כבן.

הרב קוק נהג לחתום על מכתביו "עבד לעם קדוש". החלק של העבד בא לידי ביטוי בהתמסרותו לכל מי שבא אליו. אנשי חצרו של הרב ראו את העלייה הבלתי-פוסקת לביתו כתופעה מוגזמת ותלו על דלת ביתו שלט עם שעות קבלת קהל. לתדהמתם, השלט שתלו הורד בכל פעם מחדש.

הם התחבאו באזור כדי לתפוס את הפרחח שמוריד את השלט, וגילו שהרב בעצמו עושה זאת. כששאלו אותו לפשר מעשיו, ענה להם שרב הוא איש שירות, והוא צריך להיות זמין לאדונו בכל שעה שיצטרך.

המשך יום נעים לכולם!

האיור מתוך הספר "אורות בשביל הארץ", ציירה עדי דוד.