פרשת בא

עם ישראל יוצא לחירות. לשיעבוד מצרים נולדו דורות על דורות של ילדים שלא הכירו את טעמו של החופש, מדוע חשוב כל-כך החופש לאלה שלא הכירו אותו? הרי לא ידעו מה הם ״מפסידים״. וכיצד מובן החופש לכאלה שנולדו בשבי? אחד ההסברים כתוב במדרש רבא (ויקרא, אמור) ״שלא שינו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא היה אחד מהם פרוץ בערוה" ישנה חירות ממשית, וישנה חירות תודעתית. בכך שעם ישראל לא שינו את שמם ואת לשונם הם נשארו מחוברים למקורם ולתודעת חירות. בכך שלא אמרו לשון הרע הם נשארו נאמנים ומחוברים לחבריהם ולחירות חברתית, ובכך שלא היו פרוצים בעריות הם נשארו מחוברים למוסריותם ולחירות מוסרית. כל אלה אפשרו לרוח החירות לנשוב גם מאות שנים לאחר שהיו משועבדים. כאשר אנחנו בחירות פנימית, תגיע אלינו החירות החיצונית!

*