„אבל לאומי יתעטף כל נפש יהודי בעצב, בכי ומספד ארוך אלפים שנה, בלי קצב”

אנחנו מתחילים כעת חודש שבחלקו הראשון אנחנו ממעטים בשמחה. ואחרי ימי האבל, אנו מרבים באהבה. האבל שלנו הוא חלק מעבודת הזהות שלנו, הוא חלק מהלאומיות שלנו ומהקשר שלנו לעבר להווה ולעתיד. אנחנו לא בוכים רק על שאבד, אלא על שאנחנו מאבדים בכל רגע ורגע בשל האובדן ההוא. וכל מי שמתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה. כי חלק מעבודתנו בהחזרת תפארתנו, הוא בכך שאנו נותנים מקום גם לאבל, לבכי ולצער.